top of page

חלק 5 - שיתופיות


בבלוג הקודם סיפרתי על הגילוי שלנו בסוטריה השרון של הערך של מבנה ארגוני שיתופי, שבו יש תנועה של ידע, חשיבה וקבלת החלטות דרך ובעזרת מגוון רחב של אנשי צוות וגם דיירים בבית. הערך שבגילוי הזה ממשיך ללוות אותנו, ומה שבהתחלה היה חידוש מעורר חשש הפך להיות נורמה שהיום קשה לנו לחשוב על לעבוד אחרת ממנה. בתוך כך סוטריה השרון הייתה חלק מסוטריה ישראל, עמותה שעבדה בדומה לארגונים אחרים עם מערכת ניהול היררכית. היה לנו מנכ"ל ומנהל מקצועי, ויחד אתם צוות ניהול שמקבל החלטות. לאורך הרבה זמן חשבנו שהדברים יכולים להמשיך להתנהל כך – יחידה שיתופית בתוך ארגון עם ניהול מרכזי. אבל בהדרגה חריקות ובעיות עלו. חריקות שעלו דרך קבלת החלטות על ידי יחידים, חוסר שקיפות שעורר אי נחת, פערים מקצועיים שגילינו רק בדיעבד, ועוד ועוד דברים שוטפים שגרמו לנו לחשוב ששינוי ארגוני פנימי נדרש עבורנו. ארגון שמבקש להפוך את האנשים שעוברים משברים נפשיים לאנשים שיכולים לבחור ולקבל יחס וטיפול שהוא בגובה העיניים, לא יכול שלא לפעול כך פנימה ביחס לעובדים שלו. מי שעבד במערכת הרגילה של בריאות הנפש יודע שהיא מלאה אנשים טובים, אנשים שעושים כמיטב יכולתם לתת שירות ולעזור לאנשים שפונים בשעתם הקשה. עם זה, מי שעבד ומכיר היטב את מערכת בריאות הנפש יודע גם על חסרונותיה החמורים והמקרים הרבים בה אנשים יוצאים פגועים ולא מקבלים טיפול הולם באשפוזים ושירותים מרפאתיים. כאן חשבתי לרגע על מושג מקורס פסיכולוגיה חברתית – טעות הייחוס הבסיסית. אנשים נותנים יותר מדיי משקל לעניינים אישיותיים ופחות מדי משקל למבנה ולנסיבות שגורמים לאדם לפעול בצורה מסוימת. כך, ההבנה שמתבהרת לי ולנו יותר ויותר, שחלק עמוק מהבעיה בשירותי בריאות הנפש לא קשור בכלל לפרסונות הפועלות בו אלא למבנה. המבנה הוא לא רק התקצוב הנמוך ובעיות התשתית החמורות הקיימות, אלא שמערכת בריאות הנפש כולל מערכות השיקום בנויות על מערכת היררכית רפואית שבה יש דרגות על הכתף של כל עובד. הפסיכיאטרים נמצאים בראש, וגם אצלם הוותק והבכירות במערכת קובעת באופן עמוק מי מחליט ואיך. אם שוב לקחת דוגמה מניסוי פסיכולוגי מפורסם, לא משנה את מי ישימו במערכת שבה יש סוהרים ואסירים הנתונים לשליטתם הבלעדית והלא מפוקחת, הסוהרים יתחילו להתעלל באסירים. ברור שאין כאן אסירים וסוהרים, אך יש כאן מערכת היררכית שמקבלת אחריות על היבטים רבים מאוד בחייהם של אנשים (כמו שגופמן מדבר על מוסדות טוטאליים) שבאופן מבני אי אפשר לצפות שהחוליה החלשה ביותר בה, המטופלים, תזכה להעצמה וליחס ראוי שכן היא כולה בנויה באופן שממקם את הידע והכוח למעלה בפסגה.


אני קופץ חזרה לסוטריה, ולמשבר אליו הגענו. בתוך כל מיני תהפוכות כולל סגירת בית הנשים ומנכ"לים שהתחלפו, הבנו שהבעיה היא לא פרסונלית. העניין הוא לא למצוא מנכ"ל יותר טוב או מנהל אחר יותר טוב, אלא העניין הוא מבני. אחרי תקופה של התנסות ולמידה בתוך הבית ודיונים רבים ושיתוף על כך עם חברינו בירושלים, הבנו שארגון מבוסס אמון צריך להתנהל באופן כזה בכל הרמות, ולא רק בתוך יחידה ספציפית. ההתנסות הטיפולית המתמשכת שלנו עם הדיאלוג הפתוח ועקרונותיו רק חיזקה את הקו הזה. הכיוון שזה לוקח את סוטריה הוא ליצירת מבנה ארגוני חדש. לא עוד מנכ"ל לארגון, אלא מתאמים שהם חלק מהבתים אשר ביחד יובילו את הארגון מבחינה כלכלית וארגונית. לא עוד יצירת אסטרטגיה והובלה של הארגון לכיוון שהיא מתווה, אלא קשיבות לצרכים המשתנים העולים מהשטח ומהצוות, וגמישות ופתיחות ליוזמות שעולות מתוך כך. הדרך הזאת שאנו כבר צועדים בתוכה לא הגיעה מתוך סיעור מוחות וחשיבה, אלא הגיע מתוך משבר וכאב ומתוך רצון לפתור מצוקה ארגונית שנקלענו לתוכה. מצוקה כלכלית ואישית שמתוכה הבנו שעלינו לקחת אחריות על התנהלות הארגון בכל הרמות שלו, מתוך הבנה שזה חלק אינטגרלי מהשינוי שאנחנו מנסים לעשות. בתוך כל הקושי הזה מצאנו שותפים אשר רואים גם בשינוי הזה שלב הכרחי בשינוי אשר סוטריה והבתים המאזנים מנסים לעשות במערכת בריאות הנפש. ההבנה שלנו היום היא שכדי לעשות שינוי משמעותי במערכת בריאות הנפש לא מספיק לבנות בתים מאזנים רבים, אלא יש צורך לשנות את המבנה הארגוני בתוך המערכת. אם ללכת קצת קדימה עם התקווה והתוכניות שלנו – כאשר ישתנה המבנה הארגוני ותינתן החשיבות המתאימה לכל העובדים שנמצאים בקו ראשון בעבודה עם הדיירים (שאצלנו זה המלווים) יהיה צורך גם לשנות את מבנה השכר, והניצול המובנה שיש במערכת בריאות הנפש כלפי רבים כל כך מהעובדים לא יוכל להימשך. אנחנו צועדים את צעדינו הראשונים בדרך הזו, ויחד עם חדוות העשייה אנחנו עם חששות. קיבלנו תמיכה כלכלית ראשונית, אבל נצטרך גם בזה להפשיל שרוולים ולעסוק יותר גם בגיוס כספים. מניח שגם על זה אכתוב בקרוב. אנו פועלים בתוך מציאות של סד תקציבי מאוד מוגבל, עם מימון מוסכם על קופות החולים ליום שהיה בבית מאזן שמאוד קשה לפעול לפיו. ועם זה אנחנו עם הרבה התלהבות והרבה אמונה שאנו נוגעים כאן במשהו עם חשיבות מאוד מאוד גדולה. אחד הדברים היפים בתיאור של התפתחות של ארגונים מבוססי אמון – שכל ארגון מגלה את אמריקה בעצמו. אנחנו נרעשים מהגילוי שלנו, יחד עם זה שאנחנו יודעים שהרבה אנשים בהרבה מקומות גילו משהו דומה הרבה לפנינו. אבל זה בדיוק העניין – זאת הדרך שלנו, ואליה אנחנו מזמינים. אז זאת הזדמנות להזמין עוד להצטרף לדרך הזו – מוזמנים לדבר איתנו עם רעיונות לשיתופי פעולה, גיוס משאבים, יוזמות להקמות עוד בתים מאזנים ושירותים ברוח הזו ועוד – לכל זה אנחנו מייחלים ואנו מקווים להיות פרטנרים.


חלק 6 - בין האחד לרבים

הבית שלנו חוגג שלוש בקרוב, ובכל זאת שאלות ממש בסיסיות צפות ועולות. אנחנו מנסים לנסח את העקרונות שמנחים אותנו, לנסות לאתר את הדגל שתחתיו אנחנו פועלים (אם יש כזה), וזה בכלל לא פשוט. אחד המתחים האנושיים

חלק 4 - כסף

בקרוב נחגוג שנתיים לבית סוטריה השרון, ומהפיכת הבתים המאזנים בעיצומה. 13 בתים כבר פועלים, קופות החולים מממנות את השהייה באופן מלא במרבית הבתים, ונראה שיוזמות דומות ומשלימות צצות כפטריות אחרי הגשם – בסו

חלק 3 - מגלים את עצמנו

כאשר עבדנו לקראת הקמת בית סוטריה השרון הדבר העיקרי שחשבנו עליו היה הצטרפות לשינוי שכבר התחיל במערכת בריאות הנפש – יצירה של מרחב מקבל, ביתי, ועם כמה שפחות שיפוטיות, שיאפשר לאנשים לעבור משברים נפשיים בת

bottom of page